רמב"ם הלכות שבת פרק א' הלכה ו':
עשה מעשה, ונעשת בגללו מלאכה שוודאי תיעשה בשביל אותו מעשה--אף על פי שלא נתכוון לה, חייב: שהדבר ידוע, שאי אפשר שלא תיעשה אותה מלאכה. כיצד: הרי שצרך לראש עוף לשחק בו לקטן, וחתך ראשו בשבת--אף על פי שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד, חייב: שהדבר ידוע, שאי אפשר שייחתך ראש החי אלא והמוות בא בשבילו. וכן כל כיוצא בזה.
קשה להאמין שאפילו בבבל של לפני אלפיים שנה לא היו אופציות לצעצוע מאולתר יותר טובות מראשו של עוף. אם הביטוי "פסיק רישא" בא מהריגת עוף כדי לשעשע ילד, נראה לי שזה יותר משעשע להסתכל בעוף שרץ מסביב בלי ראש, כמו פה.
אבל עדיין יש את הבעייה שמוות מיידית של העוף אינו בטוח. במקרה הזה, עוף חי בלי ראש למשך שנתיים. עם כן, מוות של עוף מחתיכת ראשו יכול להיות לא מיידית, וה"פסיק רישא" המילולי הוא אינו מלאכה האסורה בשבת מן התורה, אלא רק גרמא"".
No comments:
Post a Comment