Fashionable Nonsense Returns!

In case you never heard of the book Fashionable Nonsense, you can read about it here.

Well, it seems the bullshit is back, or maybe never went away. Here is a quote from an article from the Journal Sleep and Hypnosis, titled Dreams, Time Distortion and the Experience of Future Events: A Relativistic, Neuroquantal Perspective, quoted recently in http://www.talmudology.com/

If dreams and related altered states are actually the experiences of biophotons within the brain...then the temporal discrepancies between precognitive experiences and subsequent verified events may reflect the relativistic and quantum properties of minute differential velocities in electromagnetic phenomena. The average discrepancy of about two to three days between the experience and the event in actual cases supported this hypothesis.
The moderately strong correlation between the global geomagnetic activity at the time of precognitive experiences, primarily during dreams, and the geomagnetic activity during the two days before the event in those cases where the discrepancy is more than 6 days suggests a variant of entanglement between photons emitted during the event and those experienced before the event. The marked congruence of gravitational waves, geomagnetic activity, the Schumann resonance and the peak power of brain activity during different states, particularly when the sensitivity of the right hemisphere is considered, indicates a physical substrate by which prescience could occur.

The Editor of the Jerusalem Report is Stupid and Should Be Replaced

Here are some quotes from an article in the 27 January 2020 Jerusalem Report. The article is called "Israel's Central Park", by Ruth Wasserman Lande. It is about Tel Megiddo National Park.

Among the archaeological sites found in Megiddo are an ancient Roman temple dating back to the third century BCE... Remnants of Christian religious buildings from this period are not common in Israel...

There were no Romans in Eretz Yisrael in the third century BCE. There were no Christians in Eretz Yisrael in the third century BCE. The Roman Republic didn't expand into the Eastern Mediterranean until the first century BCE. Christianity got stated in the first century CE. Ms. Lande clearly meant "CE". The editor should have caught that.

The modern battle of Megiddo, which took place during the latter half of 1915,...

The modern battle of Megiddo took place between 19 September and 25 September 1918.

Today's Megiddo Regional Council comprises 13 communities - nine kibbutzim, one farming community and three cooperative settlements (moshavim), constituting a home for some 12,500 people. It stretches over a territory of some 2,000 square feet...

2,000 square feet is a typical home size in the US. According to Hebrew Wikipedia, the area governed by the Megiddo Regional Council is 170,000 dunam, which is almost 2 billion square feet.

This surprising piece of greenery offers a beautiful walking path along the Shofet River...

There are no rivers in Eretz Yisrael. Even the Jordan has been reduced to a creek. If you don't call it "Nahal Shofet" or "Wadi Shofet" in order to pander to monolingual readers, at least call it a "stream", not a "river". Ditto for Nahal Taninim, which, two paragraphs later, is called "Alligator River".

The next article I flagged was "A 'daf a day" by Linda Gradstein. That article includes the following gem:

Daf Yomi began in Lublin, Poland more than 200 years ago.

Sorry. Daf Yomi was started in 1923 by Rabbi Meir Shapiro.

All these blunders were things I flagged at breakfast without raising a sweat and without even having to consult Google. (I only used Google later to discover or confirm the truth.) The editor, and even the authors, should be able to do better at fact checking than a casual reader.

At this point I started thinking seriously about cancelling my subscription. Then I got to Shlomo Maital's weekly column, "Marketplace". His column is the only reason that (in the meantime) I'm not cancelling my subscription. This time it's about optimism. He starts with all the depressing things in store for 2020 (and this was even before the world outside China learned about the corona virus) and then cites Dr. Martin Seligman's pioneering research on learned helplessness as a warning not to give up.

As long as I'm on the subject of learned helplessness, it occurs to me that that was the collective malady of the Jews in the diaspora before the rise of Zionism.

Postscript on the following day

 The article following Shlomo Maital's column is "Oded Eliashiv: Investing in the future of real estate", by Linda Saxe. It actually is an advertisement for Mr. Eliashiv's property technology company, not a news article, but it is not labeled as an advertisement. If they keep doing stealth advertisements like this, I may cancel my subscription despite being a Shlomo Meital fan. Anyway, the article includes this doozie:

As a friend of the family who perished in the 9/11 WTC, the SkySaver product intrigued me...

I've heard of ghostwriting but this is ridiculous!

דבר תורה לפרשת יתרו

זה דבר התורה שהעברתי אתמול בבית כנסת שירה חדשה בירושלים

היום קראנו בפרשת השבוע את המילים שבני ישראל שמעו ישיר מן הקב"ה:

אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.

אז איך זה, שכמו שנקרא בעוד ארבעה שבועות, שרק ארבעים ימים אחרי, חלק משמעותי של בני ישראל עבדו את עגל הזהב?

התשובה שלי לשאלה הזאת מבוססת על הרקע שממנו יצאו בני ישראל מעבדות לחרות. בני ישראל גדלו כעבדים במצרים. למצרים היו הרבה אלים. אחד מהאלים האלו היה גם אל וגם בן אדם. אני מתכוון לפרעה, שהיה גם הגבוה ביותר מכל בני האדם וגם הנמוך ביותר בין כל האלים. ואז יום אחד חזר למצרים, לאחר היעדרות של כשישים שנה, בן אדם עברי בשם משה בן עמרם, שהציג את עצמו כעבדו של אל העברים, וששחרר את בני עמו מעבדותם לפרעה. זה לא פלא שהרבה מבני ישראל הסיקו שכמו שפרעה אמור להיות גם בן אדם וגם אל, ככה משה בו עמרם הוא באמת גם בן אדם וגם אל. וזה מה שקראנו בפרשת השבוע בשבוע שעבר:

ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

כלומר, יש שני אלים. האל הראשי הוא הקב"ה, ומשה בן עמרם הוא סגנו. וכן, אחרי שסגנו של הקב"ה לא חזר מהר סיני אחרי ארבעים יום, בני ישראל בקשו מאהרן לעשות להם סגן תחליף למלא את מקומו של משה. וזה מה שנקרא בתורה בעוד ארבעה שבועות:

וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרן, ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו.

ועכשיו לימינו.

בימי חז"ל, האלילים העיקרים היו כוכבים ומזלות. לכן, חז"ל קראו לפגנים "עובדי כוכבים ומזלות".

בימינו, האלילים הם בני אדם. דוגמאות ברורות מהמאה האחרונה כוללות היטלר בין הגרמנים, סטלין בין הרוסים, ומאו בין הסינים.

גם אצלנו היהודים יש בני אדם שהם אלילים. קוראים להם 'אדמו"רים'. החסיד הטיפוסי נותן לאדמו"ר שלו את הכבוד והיראה שראויים רק לאל, ולא לבן אדם. אני אקרא לכם קטע ממאמר שהופיע במקור ראשון לפני שלשה וחצי חודשים. הכתב מתאר ילד בן 12 מחסידי גור שבמקרה היה יחד עם הכתב, גם בן 12, בישיבת בין הזמנים של בית כנסת ליטאי.

כדרכם של ילדים נהנינו להקניט את החסיד הצעיר... ההקנטות על גור ומנהיגיה נתקלו בחומה בצורה של גאיות יחידה, אך כשהעזנו לנקוב בשמו המפורש של רבי יעקב אריה אלתר, האדמו"ר מגור, הוא היה רודף וחובט בנו, לא לפני שלחש בזעזוע 'ברוך שם כבוד מלכותו'.

לפני שאני ממשיך, אני חייב להבהיר שאינני מדבר על חסידות. אני מדבר דווקא על החסידים, שהפכו את האדמו"רים שלהם לאלילים. אני גם לא מאשים את האדמו"רים הראשונים, הבעל שם טוב, תלמידיו, ותלמידי תלמידיו. הם רצו להיות מדריכים רוחניים לפשוטי עם ישראל. אלא שפשוטי עם ישראל הפכו אותם ואת הבאים אחריהם לאלילים. ועלינו להכיר שזה כבר מאתיים שנה שהחסידים מקיימים רק תרי"ב מצוות. הם מקיימים את כל מצוות התורה חוץ מ-"לא יהיה לכם אלהים אחרים על פני".

שתי הארות, על דף יומי, שהן יותר מדי ארוכות לציוץ

1. ערווה

ברכות דף כ"ד עמוד א

א"ר יצחק טפח באשה ערוה למאי אילימא לאסתכולי בה והא א"ר ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים לומר לך ^טכל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף ^יאלא באשתו ולק"ש אמר רב חסדא שוק באשה ערוה שנאמר (ישעיהו מז, ב) גלי שוק עברי נהרות וכתיב (ישעיהו מז, ג) תגל ערותך וגם תראה חרפתך אמר שמואל ^כקול באשה ערוה שנא' (שיר השירים ב, יד) כי קולך ערב ומראך נאוה אמר רב ששת ^לשער באשה ערוה שנא' (שיר השירים ד, א) שערך כעדר העזים:

 הבאור הפשוט של הקטע הזה הוא שרב חסדא, שמואל ורב ששת מוסיפים לדברי רבי יצחק עוד דברים שהם ערווה לגבי קריאת שמע. רב חסדא מוסיף ששוק באשה ערווה אפילו פחות מטפח. רב ששת אומר ששער של אשה הוא כמו עור של אשה. שמואל מוסיף קול אשה אף על פי שהקול אינו חלק מגוף האשה. ואין קשר לדברי רב ששת ביחס לאצבע קטנה של אשה: שם, רב ששת אוסר על גבר להסתכל בשום דבר הקשור לאשה האסורה לו, אם כוונתו היא לעורר בעצמו תאווה מינית.

יש ארבעה מראה מקום לקטע הזה בעין משפט/נר מצווה. מראה המקום הראשון מתייחס למאמרו הראשון של רב ששת. מראה המקום השני מתייחס למאמרו של רבי יצחק, וכולל את רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ג' הלכה 16:

כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומי רגלים עד שירחיק כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שיחזיר פניו אפילו כותי או קטן לא יקרא כנגד ערותן אפילו מחיצה של זכוכית מפסקת הואיל והוא רואה אותה אסור לקרות עד שיחזיר פניו וכל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה.

אין מראה מקום למאמרו של רב חסדא. מראי המקום השלישי והרביעי מתייחסים למאמרו של שמואל ולמאמרו השני של רב ששת, וכוללים את רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה 2:

העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור.

  כנראה, הרמב"ם קושר את מאמרו של שמואל ומאמרו השני של רב ששת למאמרו אראשון של רב ששת בנושא התעוררות מכוונת של תאווה מינית: רב ששת אומר שבמאמרו הראשון הוא התכוון לכל חלק מגוף האשה, אפילו השער שלה; ישמואל מוסיף את קולה, אף על פי שקולה אינו חלק מגופה. פירושו של הרמב"ם נראה לי לא סביר, מפני שדברי שמואל ורב ששת הם המשך של דברי רב חסדא; ורב חסדא אינו מוסיף כלום למאמרו הראשון של רב ששת. אם אסור להסתכל באצבע קטנה של אשה, קל וחומר שאסור להסתכל באפילו פחות מטפח של שוקה. בכל מקרה, הרמב"ם אוסר שמיעת קול ערווה וראיית שערה רק בקונטקסט של התעוררות מכוונת של תאווה מינית.

עכשיו בוא נראה איך השלחן ערוך עיוות את דברי הרמב"ם, באבן העזר פרק כ"א הלכה 1:

צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפילו אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין.

המחבר, במיזוגיניותו, הרחיב את האיסורים האלו, יחד עם איסורים אחרים שמופיעים במקומות אחרים בגמרא בקונטקסט של התעוררות מכוונת של תאווה מינית, לאיסורים גורפים, במקום להגביל אותם להקשרם האמיתי, שהוא רק

If it turns you on, don't look at it or listen to it.

2. שעה

המשנה הראשונה בפרק חמישי של מסכת ברכות:

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק:

בלשון המשנה, "שעה" אינה 1/24 יממה, אלא פרק זמן משמעותי. למשל,מסכת ברכות פרק ב' משנה 5:

חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון^י, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. מעשה^יג ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא. אמרו לו תלמידיו: לא לימדתנו, רבינו, שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפלו שעה אחת 

שעה אחת לא, אבל 59 דקות כן?

וכן אומר שמואל ספראי בפירושו למשנתינו (משנת ארץ ישראל סדר זרעים מסכת ברכות (מכללת לפשיץ, ירושלים, תשע"א) עמוד 199 הערת שוליים 18):

שאלת התלמוד מובנת, אך מנוסחת בצורה משפטית מדי. "שעה" כאן אינה שעה ממש, שהרי גם התפילה אינה שעה מדויקת, אם כן הזמן הנדרש לתפילה אינו תשע שעות, אך ודאי שהוא זמן ניכר.

 אבל הגמרא בברכות דף ל"ב עמוד ב מצטטת ברייתא שמרחיבה על מה שנאמר על החסידים הראשונים במשנה הראשונה של הפרק:

תנו רבנן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת

והגמרא מיד שואלת:

וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית

ההנחה של הגמרא בשאלה הזאת היא ש"שעה" = 1/24 יממה, ולא סתם פרק זמן משמעותי. והגמרא עונה:

אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת:

זה עוד יותר תמוה לאור העובדה שמיד לפני זה הגמרא אמרה:

א"ר יהושע ב"ל אמר קרא (תהלים פד, ה) אשרי יושבי ביתך ואמר ר' יהושע ב"ל המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו שנא' (תהלים קמ, יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך תניא נמי הכי ^גהמתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו ושעה אחת אחר תפלתו קודם תפלתו מנין שנא' אשרי יושבי ביתך לאחר תפלתו מנין דכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך

כלומר, החיוב לשהות שעה לפני תפילה ושעה אחרי תפילה מוטלת על כל אחד, לא רק על חסידים. אולי מטרתה של הגמרא היתה להזהיר את אנשים רגילים לא להשתדל לחקות את מנהגי יחידי סגולה (או חולי נפש?) כמו ה"חסידים" האלו. כנראה, ככה הבין הרמב"ם את הגמרא, בהלכות תפילה פרק ד' הלכה 16:

כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה. 

כלומר, הרמב"ם מודה, נגד הגמרא, ש"שעה" בהקשר הזה אינה דווקא 1/24 ביממה.

.