החרדים: עובדי אלילים של ימינו III

 זאת ההתחלה של ריאיון עם העיתונאית החרדית שרי רוט ב"מקור ראשון" 30/10/2020:

גם בשיחת זום אי אפשר להחמיץ את התמונה הגדולה התלויה על קיר ביתה של העיתונאית שרי רוט, ומלווה אותנו במבט חודר לאורך כל הריאיון. זהו דיקונו של הרב אהרון לייב שטיינמן, מגדולי הפוסקים של העולם החרדי-ליטאי, שנפטר לפני כשלוש שנים. כשאני שואל מדוע דווקא תמונה שלו נמצאת שם, ולא למשל של הרב חיים קנייבסקי ייבדל לחיים ארוכים, רוט הודפת בקלילות את הניסיון שלי לחלץ ממנה איזו אמירה ביקורתית כלפי גדול הדור הנוכחי. "הרב שטיינמן הוא הרבה שלי", היא אומרת. "שלושת בניי למדו אצלו בישיבה, ונוצר קשר שאי אפשר לנתק, כשאני רוצה לשפוך שיחי כלפי השם, בערב יום כפור לדוגמא, אני הולכת להתפלל על קברו. כשאני נמצאת בכל מיני צמתים אני שואלת כמובן רבנים חיים מה לעשות, אבל הוא נשאר המודל. איך לנהוג? כמותו".

זה "הרבה שלי" עם סגול תחת ה"ר", דגש ב "ב", וסגול תחת ה"ב". כלומר, הרב שטיינמן הוא האליל שלה.

מעניין. רבה זה מוסג חסידי, ואנחנו מדברים על מנהיג ליטאי.

 "אומרים שהליטאים לקחו קצת מלחלוחית החסידות בשנים האחרונות. אני לא רואה בזה משהו רע. הקשר שלי עם הרב שטיינמן הוא באמת יותר חסידי מליטאי, למרות שהוא לוקח אותי למוסגים ליטאים מאוד - כמו לחנך את ילדיי ללמוד תורה כל החיים. בתור אם חרדית, אני מוכנה לעשות הכל כדי שילדיי ימשיכו ללמוד, כולל קפיצה לכבשן האש.

 בבקשה

לא הגעתי לכדי הניסיון הזה

 חבל

אבל מאמינה שאקפוץ אם אצטרך.

 

American Jews are White.

Originally published 27/8/20

Some "progressive" people of color in the United States lump Jews together with all the other "White" Americans as beneficiaries of White privilege. American Jews tend to be offended by this classification, mostly on the grounds that historically, Jews have been treated all over the world just like people of color are treated in the US, or worse.

 IMHO those people of color are correct. European Jews are people of color. Jews in Moslem lands, to the extent that there still are any Jews there, are people of color. American Jews are white.

The original class structure in the United States at its foundation was:

Protestants from Western and Northern Europe

Catholics from Western and Northern Europe (except Irish)

Other European Christians

Jews

People of Color (initially Negroes, after 1846 also Latinx)

Native Americans

Between the Civil War and World War I the boundary between the top two categories disappeared, leaving:

Christians from Western and Northern Europe (except Irish Catholics)

Other European Christians

Jews

People of Color

Native Americans 

 Between World War I and World War II the next boundary disappeared, leaving:

European Christians

Jews

People of Color

Native Americans

During the Cold War, the next boundary disappeared and the Jews became White:

Europeans

People of Color

Native American

except that after 1965 when the 1924 quotas were removed, South Asians and East Asians started to immigrate in large enough numbers to constitute a separate category, so I suspect that the true structure is:

Europeans

Asians

People of Color (Latinx are still here because they got included in the US by conquest rather than by immigration)

Native Americans

What brings this up now is that today I started reading this book review. This is the first paragraph:

Bess Kalb’s grandmother Bobby was born on a dining room table in Brooklyn; her mother, Rose, a working-class Russian immigrant, “didn’t want to ruin the bed linens.” Nine decades later, not long after Bobby’s death, Kalb is wandering through her grandmother’s apartment in Westchester, N.Y., looking for “tchotchkes” to claim as mementos. But the items she chooses — among them a Limoges egg, a Brooks Brothers shirt, lipsticks by Chanel and Yves Saint Laurent — serve also as a measure of how far her grandmother came in her lifetime: from a “tenement in Brooklyn” to the upscale suburbs; from the bottom of the social ladder to its uppermost rungs. (emphasis added)

QED 

Added 11/6/21 to illustrate that Jews were people of color until the Cold War.

Here is an interesting paragraph from "Agents of Influence", a book about the British agents who worked on US public opinion in 1940-1941 to shift that opinion from isolation to intervention. Maschwitz' job was to pay astrologers to predict Hitler's immanent death. The idea was to chip away at the image of Nazi invincibility and to make Hitler nervous if the horoscopes ever came to his attention. Anyway, here is the paragraph. The time is July 1941.

 

Maschwitz had arrived earlier that month, and right away was introduced to the social complexities of life in Manhattan when his prospective landlord refused to lease him an apartment, explaining that he ran a ‘restricted house’. Maschwitz assured him he had no plans to sell liquor on the premises. The landlord replied that ‘restricted’ meant he would not allow either African-Americans or Jews to live there. Although Maschwitz’s father was Jewish, his mother was not; so the apartment was his.

(Hemming, Henry. Agents of Influence (pp. 169-170). PublicAffairs. Kindle Edition.)

 

 Added 5/7/23

This paper purports to explain how Jews became White. If this is the only set of mechanisms, it does not explain how Christians from Southern and Eastern Europe became White before the Cold War.

 

Added 24/4/24

 

Danielle Romero has a YouTube channel that includes videos about how Irish and Southern/Eastern Europeans became White. Her analyses tend to be too Marxist for my taste, but she documents how non-white these immigrant groups were, depending on where in the USA, through the 1920s.

 

How Eliyahu Staged the Showdown on Mt. Carmel

The subject of this post is the famous showdown between Eliyahu HaNavi and the prophets of Baal, as described in I Kings chapter 18.

The prophets of Baal came in to the showdown knowing that the best they could hope for was a tie. Their explanation of the ongoing drought was that Baal was being prevented from doing his thing by one or more of the other gods. There was no particular reason to expect Baal to overcome his tormentors today. And they didn't know what Eliahu had up his sleeve. He was the one who got Ahab to organize the showdown. Why now? Why here?

Then Eliyahu framed the issue to be decided in purely monotheistic terms. Verse 21:

וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל-כָּל-הָעָם, וַיֹּאמֶר עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים--אִם-יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם-הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו

Eliyahu let the other side go first in order to have time to set up his "miracle" of fire descending from Heaven. The clues of how he did it are in verse 30:

וַיְרַפֵּא אֶת-מִזְבַּח יְהוָה, הֶהָרוּס

and in verse 38:

וַתִּפֹּל אֵשׁ-יְהוָה, וַתֹּאכַל ... אֶת-הָאֲבָנִים, וְאֶת-הֶעָפָר

Eliyahu chose Mt. Carmel as the location of the showdown because it had a destroyed altar that he could rebuild and because it had access to water (sea water) despite the drought. The "stones" he used to rebuild the altar were special large bricks that he had brought with him for the purpose, bricks whose

main ingredient was quicklime (CaO). The reaction of the quicklime with the water generated enough heat to ignite the wood, and also consumed the "stones".

Calculation: Did the quicklime and the water really get that hot?

The reaction is  _{CaO + H2O -->  Ca(OH)2} , accompanied by the release of 63.7 kilojoules per mole of CaO.

Or per mole of  H₂O, because of the 1:1 ratio of CaO to  H₂O.

Is 63.7 kilojoules enough energy to heat a mixture of a mole of quicklime and a mole of water to the ignition temperature of wood?

The molar heat capacity graph at this Web page suggests that a reasonable approximation to use for the molecular heat capacity of quicklime is 45 Joules per mole degree K. The molar heat capacity of water is about 75 Joules per mole degree K. The specific heat of steam is about 36 Joules per mole degree K. The heat of vaporization of water is 40.65 kilojoules per mole. That leaves 23.05 kilojoules to heat the

quicklime and the water/steam. Assuming an initial temperature of 25C, the energy needed to get to the boiling point of the water is

75 degrees K * 120 Joules/mole-degree-K = 9 kilojoules

which leaves about 14 kilojoules to heat the steam and the quicklime. So the final temperature is 100 degrees C plus

14 kilojoules / 0.081 kilojoules per mole-degree-K = 173 degrees K

So the altar attains a temperature of about 273 degrees C. According to this Web page the "ignition temperature of various woods" is 190 - 260 degrees C. After the wood starts burning, it gets hotter just by burning. Eliyahu had lots of time on his hands at Wadi Krit and in Zarefat to experiment with what kind of wood works best and with what to use to coat a quicklime brick to stabilize it against reacting with the moisture in the air.

אליהו והצרפתית: קריאה בין השורות במלאכים א' פרק י"ז

מלאכים א' פרק י"ז פסוקים ח'-כ"ד

ח וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו לֵאמֹר.  ט קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם; הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה, לְכַלְכְּלֶךָ.  י וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה, וַיָּבֹא אֶל-פֶּתַח הָעִיר, וְהִנֵּה-שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה, מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים; וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר, קְחִי-נָא לִי מְעַט-מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה.  יא וַתֵּלֶךְ, לָקַחַת; וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר, לִקְחִי-נָא לִי פַּת-לֶחֶם בְּיָדֵךְ.  יב וַתֹּאמֶר, חַי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם-יֶשׁ-לִי מָעוֹג, כִּי אִם-מְלֹא כַף-קֶמַח בַּכַּד, וּמְעַט-שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת; וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים, וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי, וַאֲכַלְנֻהוּ, וָמָתְנוּ.  יג וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל-תִּירְאִי, בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ; אַךְ עֲשִׂי-לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה, וְהוֹצֵאת לִי, וְלָךְ וְלִבְנֵךְ, תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה.  יד כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר:  עַד יוֹם תתן- (תֵּת-) יְהוָה, גֶּשֶׁם--עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  טו וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה, כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ; וַתֹּאכַל הוא-והיא (הִיא-וָהוּא) וּבֵיתָהּ, יָמִים.  טז כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר--כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ

יז וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָלָה, בֶּן-הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת; וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד, עַד אֲשֶׁר לֹא-נוֹתְרָה-בּוֹ נְשָׁמָה.  יח וַתֹּאמֶר, אֶל-אֵלִיָּהוּ, מַה-לִּי וָלָךְ, אִישׁ הָאֱלֹהִים:  בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת-עֲוֺנִי, וּלְהָמִית אֶת-בְּנִי.  יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, תְּנִי-לִי אֶת-בְּנֵךְ; וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ, וַיַּעֲלֵהוּ אֶל-הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב שָׁם, וַיַּשְׁכִּבֵהוּ, עַל-מִטָּתוֹ.  כ וַיִּקְרָא אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  יְהוָה אֱלֹהָי--הֲגַם עַל-הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר-אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ, לְהָמִית אֶת-בְּנָהּ.  כא וַיִּתְמֹדֵד עַל-הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּקְרָא אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר:  יְהוָה אֱלֹהָי, תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ-הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל-קִרְבּוֹ.  כב וַיִּשְׁמַע יְהוָה, בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ; וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ-הַיֶּלֶד עַל-קִרְבּוֹ, וַיֶּחִי.  כג וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַיֹּרִדֵהוּ מִן-הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה, וַיִּתְּנֵהוּ, לְאִמּוֹ; וַיֹּאמֶר, אֵלִיָּהוּ, רְאִי, חַי בְּנֵךְ.  כד וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-אֵלִיָּהוּ, עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה; וּדְבַר-יְהוָה בְּפִיךָ, אֱמֶת.

:'הרקע הוא בפסוק א

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד, אֶל-אַחְאָב, חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי.

הסיפור בפסוקים ח'-כ"ד מעורר כמה שאלות.

1. אם האלמנה הייתה כל כך ענייה, איך זה שהיה לה בית עם עלייה?

2. מה חשבו השכנים על ההסדר הזה שגבר זר גר באותו הבית עם אלמנה?

3. למה אליהו סיפק קמח ושמן רק לה ולא לכל עניי העיר?

4. בפרק י"ח פסוק י' עובדיהו עבד אחאב אומר לאליהו: "חי ה' אלקיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך ואמרו אין". איך זה שאף אחד בשלטון המקומי לא ידע שאליהו נמצא בצרפת?

אני מציע את ההסבר הזה:

הזמן היה זמן של רעב חזק. לפני בוא אליהו לצרפת, אולי רק זמן קצר לפני בוא אליהו לצרפת, כל אנשי צרפת עזבו את העיר לחפש מקום שעדיין היה שם משהו לאכול, חוץ מהאלמנה ובנה. אינני יודע למה היא נשארה בעיר. אולי מפני שבעלה היה עדיין חי אבל יותר מדי חולה ללכת עם שאר אנשי העיר. ואז בעלה נפטר יום או יומיים לפני שאליהו הגיע לצרפת.

התשובה לשאלה 1: לפני הרעב, האשה ובעלה היו בין עשירי העיר.

התשובה לשאלה 2: לא היו שכנים.

התשובה לשאלה 3: לא היו עוד עניים בעיר.

התשובה לשאלה 4: השלטון המקומי חשב שכל אנשי צרפת נטשו את העיר.

 

Rule Makers, Rule Breakers, and COVID19

Last week, David Brooks wrote this column in The New York Times. He cited Michelle Gelfand's book Rule Makers Rule Breakers, and (as I understand his argument) proposed that the USA is doing so badly at containing COVID19 because of its rule-breaking culture that has to change.

It ain't necessarily so.

You can buy Rule Makers Rule Breakers on Kindle for $13.99. Or you can download a sample for free. I downloaded the sample. The sample includes a presentation of Singapore as an archetypical rule-making society, with strict and strongly enforced social norms, and New Zealand as an archetypical rule-breaking society, with loose and weakly enforced social norms. As of this writing, according to worldometer, New Zealand has 312 cases per million people and 4 deaths per million people, whereas Singapore has 5,467  cases per million people and, like New Zealand, 4 deaths per million people. Either Singapore had absolutely amazing hospitals or they are lying.  In either case, how well a society does against COVID19 appears to have nothing to do with how rigid its social norms are.

Ronald Lauder is a Schmuck!

Look at this paragraph in his Jerusalem Post Op-Ed:

Israelis have once again proven that they are strong and resilient, able to confront the crisis as one nation. At the same time, the pandemic has created a certain tension between the Jewish state and Jews in the Diaspora. Many felt frustrated because during their hour of need they were prohibited from traveling to the state they see as their second home. Others felt that Israel could have done more to help crisis-stricken communities. The gap between stanching the spread of the virus in Jewish Tel Aviv and succumbing to the virus in Jewish New York (Jewish London and Jewish Antwerp) has rankled.

Jewish New York, Jewish London and Jewish Antwerp are Haredi. Jewish Tel Aviv is not. He should be comparing the rates of infection in Jewish New York, Jewish London and Jewish Antwerp with the rate of infection in Jewish Jerusalem.

Political Disney World Challenge

This blog post by Tim Urban includes the following challenge:

On both sides of PDW, people would struggle to name three policies they like of a president on the Them side of things and three legitimate areas where an Us president has gone wrong—even though every president does a lot of good and bad things.

(PDW = political Disney World. To find out what that means you need to read the blog post, and probably also the preceding eight blog posts.)

So I have accepted the challenge.

Three things that Trump has done right:

1. Moving the US embassy in Israel to Jerusalem
2. Scaring the Europeans into fielding their own united army (but it will take time for that to actually happen)
3. Issuing an executive order targeting antisemitism on campus

Three things Obama did wrong:

1. Drawing a pink line in the sand in Syria
2. Inadequate stimulus of the US economy to recover from the Great Recession
3. Not prosecuting the bankers responsible for the Great Recession

Fashionable Nonsense Returns!

In case you never heard of the book Fashionable Nonsense, you can read about it here.

Well, it seems the bullshit is back, or maybe never went away. Here is a quote from an article from the Journal Sleep and Hypnosis, titled Dreams, Time Distortion and the Experience of Future Events: A Relativistic, Neuroquantal Perspective, quoted recently in http://www.talmudology.com/

If dreams and related altered states are actually the experiences of biophotons within the brain...then the temporal discrepancies between precognitive experiences and subsequent verified events may reflect the relativistic and quantum properties of minute differential velocities in electromagnetic phenomena. The average discrepancy of about two to three days between the experience and the event in actual cases supported this hypothesis.
The moderately strong correlation between the global geomagnetic activity at the time of precognitive experiences, primarily during dreams, and the geomagnetic activity during the two days before the event in those cases where the discrepancy is more than 6 days suggests a variant of entanglement between photons emitted during the event and those experienced before the event. The marked congruence of gravitational waves, geomagnetic activity, the Schumann resonance and the peak power of brain activity during different states, particularly when the sensitivity of the right hemisphere is considered, indicates a physical substrate by which prescience could occur.

The Editor of the Jerusalem Report is Stupid and Should Be Replaced

Here are some quotes from an article in the 27 January 2020 Jerusalem Report. The article is called "Israel's Central Park", by Ruth Wasserman Lande. It is about Tel Megiddo National Park.

Among the archaeological sites found in Megiddo are an ancient Roman temple dating back to the third century BCE... Remnants of Christian religious buildings from this period are not common in Israel...

There were no Romans in Eretz Yisrael in the third century BCE. There were no Christians in Eretz Yisrael in the third century BCE. The Roman Republic didn't expand into the Eastern Mediterranean until the first century BCE. Christianity got stated in the first century CE. Ms. Lande clearly meant "CE". The editor should have caught that.

The modern battle of Megiddo, which took place during the latter half of 1915,...

The modern battle of Megiddo took place between 19 September and 25 September 1918.

Today's Megiddo Regional Council comprises 13 communities - nine kibbutzim, one farming community and three cooperative settlements (moshavim), constituting a home for some 12,500 people. It stretches over a territory of some 2,000 square feet...

2,000 square feet is a typical home size in the US. According to Hebrew Wikipedia, the area governed by the Megiddo Regional Council is 170,000 dunam, which is almost 2 billion square feet.

This surprising piece of greenery offers a beautiful walking path along the Shofet River...

There are no rivers in Eretz Yisrael. Even the Jordan has been reduced to a creek. If you don't call it "Nahal Shofet" or "Wadi Shofet" in order to pander to monolingual readers, at least call it a "stream", not a "river". Ditto for Nahal Taninim, which, two paragraphs later, is called "Alligator River".

The next article I flagged was "A 'daf a day" by Linda Gradstein. That article includes the following gem:

Daf Yomi began in Lublin, Poland more than 200 years ago.

Sorry. Daf Yomi was started in 1923 by Rabbi Meir Shapiro.

All these blunders were things I flagged at breakfast without raising a sweat and without even having to consult Google. (I only used Google later to discover or confirm the truth.) The editor, and even the authors, should be able to do better at fact checking than a casual reader.

At this point I started thinking seriously about cancelling my subscription. Then I got to Shlomo Maital's weekly column, "Marketplace". His column is the only reason that (in the meantime) I'm not cancelling my subscription. This time it's about optimism. He starts with all the depressing things in store for 2020 (and this was even before the world outside China learned about the corona virus) and then cites Dr. Martin Seligman's pioneering research on learned helplessness as a warning not to give up.

As long as I'm on the subject of learned helplessness, it occurs to me that that was the collective malady of the Jews in the diaspora before the rise of Zionism.

Postscript on the following day

 The article following Shlomo Maital's column is "Oded Eliashiv: Investing in the future of real estate", by Linda Saxe. It actually is an advertisement for Mr. Eliashiv's property technology company, not a news article, but it is not labeled as an advertisement. If they keep doing stealth advertisements like this, I may cancel my subscription despite being a Shlomo Meital fan. Anyway, the article includes this doozie:

As a friend of the family who perished in the 9/11 WTC, the SkySaver product intrigued me...

I've heard of ghostwriting but this is ridiculous!

דבר תורה לפרשת יתרו

זה דבר התורה שהעברתי אתמול בבית כנסת שירה חדשה בירושלים

היום קראנו בפרשת השבוע את המילים שבני ישראל שמעו ישיר מן הקב"ה:

אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.

אז איך זה, שכמו שנקרא בעוד ארבעה שבועות, שרק ארבעים ימים אחרי, חלק משמעותי של בני ישראל עבדו את עגל הזהב?

התשובה שלי לשאלה הזאת מבוססת על הרקע שממנו יצאו בני ישראל מעבדות לחרות. בני ישראל גדלו כעבדים במצרים. למצרים היו הרבה אלים. אחד מהאלים האלו היה גם אל וגם בן אדם. אני מתכוון לפרעה, שהיה גם הגבוה ביותר מכל בני האדם וגם הנמוך ביותר בין כל האלים. ואז יום אחד חזר למצרים, לאחר היעדרות של כשישים שנה, בן אדם עברי בשם משה בן עמרם, שהציג את עצמו כעבדו של אל העברים, וששחרר את בני עמו מעבדותם לפרעה. זה לא פלא שהרבה מבני ישראל הסיקו שכמו שפרעה אמור להיות גם בן אדם וגם אל, ככה משה בו עמרם הוא באמת גם בן אדם וגם אל. וזה מה שקראנו בפרשת השבוע בשבוע שעבר:

ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

כלומר, יש שני אלים. האל הראשי הוא הקב"ה, ומשה בן עמרם הוא סגנו. וכן, אחרי שסגנו של הקב"ה לא חזר מהר סיני אחרי ארבעים יום, בני ישראל בקשו מאהרן לעשות להם סגן תחליף למלא את מקומו של משה. וזה מה שנקרא בתורה בעוד ארבעה שבועות:

וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרן, ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו.

ועכשיו לימינו.

בימי חז"ל, האלילים העיקרים היו כוכבים ומזלות. לכן, חז"ל קראו לפגנים "עובדי כוכבים ומזלות".

בימינו, האלילים הם בני אדם. דוגמאות ברורות מהמאה האחרונה כוללות היטלר בין הגרמנים, סטלין בין הרוסים, ומאו בין הסינים.

גם אצלנו היהודים יש בני אדם שהם אלילים. קוראים להם 'אדמו"רים'. החסיד הטיפוסי נותן לאדמו"ר שלו את הכבוד והיראה שראויים רק לאל, ולא לבן אדם. אני אקרא לכם קטע ממאמר שהופיע במקור ראשון לפני שלשה וחצי חודשים. הכתב מתאר ילד בן 12 מחסידי גור שבמקרה היה יחד עם הכתב, גם בן 12, בישיבת בין הזמנים של בית כנסת ליטאי.

כדרכם של ילדים נהנינו להקניט את החסיד הצעיר... ההקנטות על גור ומנהיגיה נתקלו בחומה בצורה של גאיות יחידה, אך כשהעזנו לנקוב בשמו המפורש של רבי יעקב אריה אלתר, האדמו"ר מגור, הוא היה רודף וחובט בנו, לא לפני שלחש בזעזוע 'ברוך שם כבוד מלכותו'.

לפני שאני ממשיך, אני חייב להבהיר שאינני מדבר על חסידות. אני מדבר דווקא על החסידים, שהפכו את האדמו"רים שלהם לאלילים. אני גם לא מאשים את האדמו"רים הראשונים, הבעל שם טוב, תלמידיו, ותלמידי תלמידיו. הם רצו להיות מדריכים רוחניים לפשוטי עם ישראל. אלא שפשוטי עם ישראל הפכו אותם ואת הבאים אחריהם לאלילים. ועלינו להכיר שזה כבר מאתיים שנה שהחסידים מקיימים רק תרי"ב מצוות. הם מקיימים את כל מצוות התורה חוץ מ-"לא יהיה לכם אלהים אחרים על פני".

שתי הארות, על דף יומי, שהן יותר מדי ארוכות לציוץ

1. ערווה

ברכות דף כ"ד עמוד א

א"ר יצחק טפח באשה ערוה למאי אילימא לאסתכולי בה והא א"ר ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים לומר לך ^טכל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף ^יאלא באשתו ולק"ש אמר רב חסדא שוק באשה ערוה שנאמר (ישעיהו מז, ב) גלי שוק עברי נהרות וכתיב (ישעיהו מז, ג) תגל ערותך וגם תראה חרפתך אמר שמואל ^כקול באשה ערוה שנא' (שיר השירים ב, יד) כי קולך ערב ומראך נאוה אמר רב ששת ^לשער באשה ערוה שנא' (שיר השירים ד, א) שערך כעדר העזים:

 הבאור הפשוט של הקטע הזה הוא שרב חסדא, שמואל ורב ששת מוסיפים לדברי רבי יצחק עוד דברים שהם ערווה לגבי קריאת שמע. רב חסדא מוסיף ששוק באשה ערווה אפילו פחות מטפח. רב ששת אומר ששער של אשה הוא כמו עור של אשה. שמואל מוסיף קול אשה אף על פי שהקול אינו חלק מגוף האשה. ואין קשר לדברי רב ששת ביחס לאצבע קטנה של אשה: שם, רב ששת אוסר על גבר להסתכל בשום דבר הקשור לאשה האסורה לו, אם כוונתו היא לעורר בעצמו תאווה מינית.

יש ארבעה מראה מקום לקטע הזה בעין משפט/נר מצווה. מראה המקום הראשון מתייחס למאמרו הראשון של רב ששת. מראה המקום השני מתייחס למאמרו של רבי יצחק, וכולל את רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ג' הלכה 16:

כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומי רגלים עד שירחיק כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שיחזיר פניו אפילו כותי או קטן לא יקרא כנגד ערותן אפילו מחיצה של זכוכית מפסקת הואיל והוא רואה אותה אסור לקרות עד שיחזיר פניו וכל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה.

אין מראה מקום למאמרו של רב חסדא. מראי המקום השלישי והרביעי מתייחסים למאמרו של שמואל ולמאמרו השני של רב ששת, וכוללים את רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה 2:

העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור.

  כנראה, הרמב"ם קושר את מאמרו של שמואל ומאמרו השני של רב ששת למאמרו אראשון של רב ששת בנושא התעוררות מכוונת של תאווה מינית: רב ששת אומר שבמאמרו הראשון הוא התכוון לכל חלק מגוף האשה, אפילו השער שלה; ישמואל מוסיף את קולה, אף על פי שקולה אינו חלק מגופה. פירושו של הרמב"ם נראה לי לא סביר, מפני שדברי שמואל ורב ששת הם המשך של דברי רב חסדא; ורב חסדא אינו מוסיף כלום למאמרו הראשון של רב ששת. אם אסור להסתכל באצבע קטנה של אשה, קל וחומר שאסור להסתכל באפילו פחות מטפח של שוקה. בכל מקרה, הרמב"ם אוסר שמיעת קול ערווה וראיית שערה רק בקונטקסט של התעוררות מכוונת של תאווה מינית.

עכשיו בוא נראה איך השלחן ערוך עיוות את דברי הרמב"ם, באבן העזר פרק כ"א הלכה 1:

צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפילו אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין.

המחבר, במיזוגיניותו, הרחיב את האיסורים האלו, יחד עם איסורים אחרים שמופיעים במקומות אחרים בגמרא בקונטקסט של התעוררות מכוונת של תאווה מינית, לאיסורים גורפים, במקום להגביל אותם להקשרם האמיתי, שהוא רק

If it turns you on, don't look at it or listen to it.

2. שעה

המשנה הראשונה בפרק חמישי של מסכת ברכות:

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק:

בלשון המשנה, "שעה" אינה 1/24 יממה, אלא פרק זמן משמעותי. למשל,מסכת ברכות פרק ב' משנה 5:

חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון^י, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. מעשה^יג ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא. אמרו לו תלמידיו: לא לימדתנו, רבינו, שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפלו שעה אחת 

שעה אחת לא, אבל 59 דקות כן?

וכן אומר שמואל ספראי בפירושו למשנתינו (משנת ארץ ישראל סדר זרעים מסכת ברכות (מכללת לפשיץ, ירושלים, תשע"א) עמוד 199 הערת שוליים 18):

שאלת התלמוד מובנת, אך מנוסחת בצורה משפטית מדי. "שעה" כאן אינה שעה ממש, שהרי גם התפילה אינה שעה מדויקת, אם כן הזמן הנדרש לתפילה אינו תשע שעות, אך ודאי שהוא זמן ניכר.

 אבל הגמרא בברכות דף ל"ב עמוד ב מצטטת ברייתא שמרחיבה על מה שנאמר על החסידים הראשונים במשנה הראשונה של הפרק:

תנו רבנן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת

והגמרא מיד שואלת:

וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית

ההנחה של הגמרא בשאלה הזאת היא ש"שעה" = 1/24 יממה, ולא סתם פרק זמן משמעותי. והגמרא עונה:

אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת:

זה עוד יותר תמוה לאור העובדה שמיד לפני זה הגמרא אמרה:

א"ר יהושע ב"ל אמר קרא (תהלים פד, ה) אשרי יושבי ביתך ואמר ר' יהושע ב"ל המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו שנא' (תהלים קמ, יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך תניא נמי הכי ^גהמתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו ושעה אחת אחר תפלתו קודם תפלתו מנין שנא' אשרי יושבי ביתך לאחר תפלתו מנין דכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך

כלומר, החיוב לשהות שעה לפני תפילה ושעה אחרי תפילה מוטלת על כל אחד, לא רק על חסידים. אולי מטרתה של הגמרא היתה להזהיר את אנשים רגילים לא להשתדל לחקות את מנהגי יחידי סגולה (או חולי נפש?) כמו ה"חסידים" האלו. כנראה, ככה הבין הרמב"ם את הגמרא, בהלכות תפילה פרק ד' הלכה 16:

כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה. 

כלומר, הרמב"ם מודה, נגד הגמרא, ש"שעה" בהקשר הזה אינה דווקא 1/24 ביממה.

.